<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשל"א</h1>
<h2>דף עה.</h2>
מה שפסק רבי' שלמה שא"צ אפר לגת לנגב וסגי ליה בהדחה פליג עליה רבי' יעקב נכדו למימר דודאי גת צריך ניגוב כדתנן. דלא איירי בגת אלא בכלי הגת. (ומתני) וברייתא דלא מצרכה ניגוב לא פליגא אמתני'. והיא בסוף טהרות ובפר' דע"ז בתוספתא לעניין טומאה איירי. מי שהיו גתיו ובדיו טמאין ומבקש לטהרם. ה"פ שהיו כלי גתיו וכלי בדיו טמאים. וסתמא דגת עצמה ובית הבד קבועין ואדם זהיר בשמירתן ולא שכיח דמטמאי. אבל כלי דמטלטלי שכיח דמטמאי. משום הכי מיירי בהו. ועוד דדין הגת פירש במתניתא כבר לעניין יין נסך. ולעניין טומאה ה"ה נמי דלא סגי אלא בניגוב. וכן מוכיח כל הברייתא דמפרש דין כלים שנטמאו. והעדשים הם אבנים גדולות או לוחות שמונחין על הדפין והקורה מכבדת עליהן. וכן מוכיח ר' מכיר באלפא בית שלו. וגם בערוך. והוא בר סמכא שכל דבריו נערכין על פר"ח. ואין לפרש שהעדשה זו הגת דא"כ היה לו לפרש עדשה תחילה ואח"כ כליה. אבל כלי הגת הוא מסדר על סדר. הדפין שמניחין על גבי ענבים הלולבין מן הצדדין שסומך בהן שלא יפלו מן הענבים בשעת דריסתן. ועדשים ע"ג הדפין והיא עגולה. אבל גיתות מרובעות הן. ומשום הכי קתני מדיחן והן טהורין. אבל גת עצמה שבולעת טפי נגוב בעי לה. ומה שמצא שמואל בתוספת' דקתני מנגבן שיבוש הוא ואין עליו לסמוך. דודאי מדיחן הוא. מדקתני מדיחן והן טהורין. אלא למעשה זוטא. כלומ' בהדחה בעלמ'. אבל אם היה מנגבן אז צריך לנגב כדקתני בסיפא. דהא ניגוב מעשה גדול הוא ולא שייך למיתני והן טהורין [אלא] למעשה זוטא כגון בהדחה בעלמא.
